"למי אני אפנה, לאמא? אין סיכוי. היא רק שופטת אותי כל הזמן" - רשמים מסדנה על זוגיות למתבגרות

הסדנה הועברה לתלמידות שכבת י' בתיכון באזור השרון וכללה 8 מפגשים. קראתי לסדנה "דברים שהייתי רוצה שאמא תספר לי על אהבה זוגיות". חשבתי על כל הדברים שהייתי רוצה שיגידו לי בתחילת הדרך, ועל הכלים שהיו חסרים לי בגיל ההתבגרות (אם לסכם בשתי מילים – היה חסר לי בעיקר פרופורציה ופרספקטיבה).

הסדנה עסקה בחוויות היומיומיות שחוות נערות בגיל ההתבגרות. דיברנו על הפער בין פנטזיה למציאות, הפער בין הרצוי למצוי, התמודדות עם פרידות ורגשות כואבים, הצורך לרצות ולקבל לייקים, על הרווחים והמחירים של הבחירות שלהן, על אחריות ועל אותנטיות. הדגש היה על מקומות בהם עשויים להיווצר קונפליקטים ודיסהרמוניה ביחסים. מקומות בהם יש אי וודאות, תחושה של חוסר שליטה ורגשות עזים. הבחירה להתמקד במצבי קונפליקט נבעה מתוך ההבנה ששם ישנה חשיבות רבה יותר להדרכה. כמו שיש מאמנים לספורט, צריך מאמנים לזוגיות, כדי שלא יהיו פציעות. המטרה שלי הייתה לעזור לנערות לשוחח על הקונפליקט, לפרק את הפחד, המחשבות והרגשות, ולהבין.

וואקום בשיח על אהבה וזוגיות

לאורך המפגשים, הרגשתי חוסר רצון ופניות מצד הנערות לדבר עם ההורים על הנושא. במידה רבה זה טבעי. גם אני לא דיברתי עם אמא שלי על זוגיות בגיל 16. זה גיל בו מתבגרות מנסות לפתח זהות נפרדת מזו של הוריהן ובמובן זה הן "חייבות" למרוד, ליצור נפרדות ומרחק. בשלב זה קשה להקשיב לאמא או לאבא, גם כאשר ההורים פתוחים מאוד. יש וואקום בשיח על יחסים וזוגיות ומכאן גם ההזדמנות בהדרכה והכוונה במסגרת החטיבה העליונה.

בהירות בתוך ים של ערפל

מתוך הסדנה נוכחתי לדעת שהנערות חשופות לידע רב, לדעות, לסיפורים מהרשת, מסדרות, מהרצאות העשרה שיש בבית ספר, ומשיחות עם חברותיהן. עדיין, קיים דיסוננס בין מה שהן רואות על המסך לבין מה שקורה להן בחיים. הקושי הוא בהתאמה של כל הידע הזה לעולמן האישי ולאישיות הייחודית שלהן.

לנערות צורך גדול לדבר על היחסים שלהן עם החבר, האקס, ההורים, על פרידה כואבת ועל דילמות שמעסיקות אותן. יצירת מרחב בו הנערות מתבקשות לשתף ולהיחשף, מרחב שיש בו הכלה וחוסר שיפוטיות, מאפשר להן לקחת נשימה להתמודד עם מה שהן עוברות.

לא בסוף היום, לא לפעמים, ולא רק אם יש מקום

המפגש האחרון הגיע. דיברתי שוב על כמה חשוב למצוא מישהי מבוגרת יותר לדבר ולהתייעץ איתה כשצריך. דיון סוער פרץ בקבוצה בו כמעט כולן טענו שאין להן עם מי לדבר. "אמא רק שופטת אותי" או "אין סיכוי שאני אדבר עם אמא על הדברים האלה" הן אמרו. במקביל, בשאלון משוב שחולק בסוף, הנערות נשאלו האם ישתתפו בקורס קבוע בבית ספר שיעסוק בזוגיות. 9 מתוך 10 אמרו שכן! הצורך של הנערות לדבר מול הקושי לשתף את הוריהן מדגיש את החשיבות בשיעור קבוע בנושא זוגיות ואהבה במערכת בית הספר. לא בסוף היום, לא לפעמים, ולא רק אם יש מקום.