בואו נדבר רגע על ״מאיצי קשר״ בזוגיות.
רונית מההתחלה של ההיכרות שלה עם אסי הייתה ב-400 קמ"ש מבחינת אינטימיות, מגע ופתיחות. יש בכך משהו מקסים אבל זה לא היה מסונכרן עם הקצב של אסי. גם כאשר הוא אמר וחזר במילים ובשפת הגוף שלו שזה מהר מידי, יותר מידי עבורו, רונית לא באמת הצליחה להאט ולכבד את הקצב שלו.
מאיצי קשרים הם אנשים שמתקדמים מהר, מתמסרים מהר ונותנים הרבה על ההתחלה של קשר רומנטי. הם עושים מחוות גדולות עבור בן או בת הזוג, כמו לקנות משהו יקר וגדול, לארגן הפתעה גרנדיוזית ליום הולדת או ממהרים להכיר את הילדים בפרק ב, כבר בהתחלה.
אז מה הבעיה בעצם?
הבעיה העיקרית עם האצת קשר היא שיחסים נבנים בתהליך הדרגתי. המתנות שיש לקשר זוגי טוב להציע כמו ביטחון, אהבה ואמון הם דברים שנרכשים לאט ובהדרגתיות ודורשים זמן ועדינות. מאיצי קשר בעצם רוצים את המתנות האלה, רק בלי התהליך. הם רוצים לדלג ישר לסוף. לפעמים הלחץ על התקדמות מהירה מייצר קשר שנראה בהתחלה טוב, אבל עם בסיס רעוע ולא מספיק יציב.
הבעיה השנייה היא כשזה לא מסונכרן עם הצד השני, ובן או בת הזוג בקצב אחר, יותר איטי. במקרה כזה, המאיץ ירגיש מתוסכל ואולי דחוי, והצד השני ירגיש כל הזמן לחץ ויהיה עסוק בלהדוף.
כשחברה של רונית ייעצה לה לקחת צעד אחורה, היא אמרה שהיא לא רוצה להיות בתוך "המשחק הזה". פה צריך להבין שהדבר לא קשור ל"הצגה", אלא לפיתוח רגישות למי שמולך, בכבוד לקצב של מישהו אחר.
אז מה עושים?
פערים בקצבים הם משהו שכיח מאוד בזוגיות, במיוחד בהתחלה. מאיצי קשר הם לא אנשים תהליכיים מטבעם, וזה אכן מאוד קשה להאט, להתאפק ולא לקחת אישית כשהצד השני מבקש ללכת בצעדים קטנים יותר...אבל זה מה שנדרש פעמים רבות.
כנראה שלעולם יהיה פער ברצון וביכולות שלכם. אבל ככל שנשלים עם הפער הזה ונלמד לחיות איתו, התסכול ילך ויפחת.