פתחי יציאה הם דרכי מילוט או אופציות שאנחנו שומרים לעצמינו ברקע. אנחנו עושים את זה בכל מיני תחומים בחיים – למשל שומרים אופציה בעבודה אחרת עד שהעבודה חדשה תיסגר, או שומרים ברקע אקסים עד שרואים לאן הקשר החדש מתפתח. אנחנו שומרים על אופציות בצד כדי לשמור על עצמינו מפגיעה, כדי שלא נצא קרחים מכאן או מכאן. אם זאת, לריפוד הזה יש מחיר.
הזדמנויות חדשות בחיינו נפתחות בדרך כלל במקומות בהם אנחנו מתמסרים ומשקיעים את מירב האנרגיה שלנו. אם האנרגיה והמשאבים שלנו מושקעים בלשמר אופציות בצד וללכת על בטוח, הדבר יכול לעכב אותנו מלהגיע לאן שאנחנו באמת רוצים ושואפים – אהבה, זוגיות מיטיבה או עבודה מתאימה יותר.
בואו ניקח לדוגמא זוג בתחילת הדרך, לפני חתונה. שני בני הזוג בעצם עוברים תהליך של סגירת אופציות מהעבר ובמידה רבה גם סגירת אופציות של בני זוג אחרים בעתיד. אם זאת, יש פעמים שנצטרך לבחור לעשות זאת שוב בהמשך השנים, במיוחד סביב משברים בזוגיות.
באחת הפגישות של אסי והדס (שמות בדויים), אסי היה תוקפני כלפי הדס וכעוס כבר מתחילת הפגישה. התברר שהדס הניחה מסמכי גירושים על שידת המיטה שלהם כמה ימים קודם. האיום הזה שריחף בחדר השינה עירער את אסי וגרם לו לקחת 10 צעדים אחורה. כולנו עמוק בפנים מפחדים שיעזבו אותנו, שינטשו אותנו והאקט הזה מייצר מרחב זוגי לא בטוח.
זוגות לפעמים באים לטיפול זוגי כשהם פסיעה אחת לפני פרידה, ורוצים ״לתת לזה צ'אנס אחרון״. גם במקרה כזה, בשביל שתהיה אפשרות לשינוי, לשיפור, צריך להוריד את האופציה הזו מהשולחן, לפחות לתקופה של בין 3 חודשים ל-6 חודשים.
כאשר אנחנו סוגרים פתחי יציאה, מתחייבים ופועלים במציאות לשינוי היחסים, גם כשזה מפחיד או שנראה לנו שיותר קל להרים ידיים, אנחנו מגדילים את הסיכויים לחוות יחסים שיש בהם קרבה, תמיכה ואהבה.